אבל בשבוע האחרון אני ממש רואה ומבינה למה הוא התכוון. ממש ממש קשה לי פשוט להירגע ולהיות, כל הגוף שלי מגרד בעשייה.
זו תקופה שהרבה דברים משתנים בה, אז כמובן שיש עומס, ואני לא מצליחה לשחרר כשצריך.
אני יכולה להירגע כשאני מעשנת, אבל זו לא חוכמה. להיות רגועה בענן של עשן זה תמיד קל.
אין לי בעיה להיות, ואין לי בעיה לעשות, מאוד קשה לי המעבר בין האחד לשני. במקום שזה יהיה משהו פלואידי וזמין, אני מרגישה שזה לוקח לי את כל האנרגיות והדרך במעברים פשוט בלתי נסבלת. מרגיש כאילו אני הולכת להתפוצץ אבל גם להתכווץ בו זמנית.
ואני מתגעגעת.
בימים בהם אני לא מצליחה להתחבר לעצמי, אני גם ממש מתקשה להתחבר אליו. פתאום אני שוכחת איך לדבר ומה להגיד.
הוא נקודה כואבת כרגע, כי בכל מקרה לא יוצא לנו לדבר או להיפגש, תקופה מאוד עמוסה בצד שלו, ואני מבינה שהוא עייף, ואני יודעת שכשיש זמן אז נפגשים או מוצאים כמה דקות לדבר, ואני מרגישה כפוית טובה שאני מתוסכלת, אבל אני מתוסכלת.
זה כל כך חבל לי, כי יש לי הרבה במה לשתף, והכל מלהיב וחדש ומרגש אותי ורק בא לי שהוא יהיה חלק מהתהליך ולא לספר הכל בדיעבד.
אבל בשבוע האחרון אני ממש רואה ומבינה למה הוא התכוון. ממש ממש קשה לי פשוט להירגע ולהיות, כל הגוף שלי מגרד בעשייה.
זו תקופה שהרבה דברים משתנים בה, אז כמובן שיש עומס, ואני לא מצליחה לשחרר כשצריך.
אני יכולה להירגע כשאני מעשנת, אבל זו לא חוכמה. להיות רגועה בענן של עשן זה תמיד קל.
אין לי בעיה להיות, ואין לי בעיה לעשות, מאוד קשה לי המעבר בין האחד לשני. במקום שזה יהיה משהו פלואידי וזמין, אני מרגישה שזה לוקח לי את כל האנרגיות והדרך במעברים פשוט בלתי נסבלת. מרגיש כאילו אני הולכת להתפוצץ אבל גם להתכווץ בו זמנית.
ואני מתגעגעת.
בימים בהם אני לא מצליחה להתחבר לעצמי, אני גם ממש מתקשה להתחבר אליו. פתאום אני שוכחת איך לדבר ומה להגיד.
הוא נקודה כואבת כרגע, כי בכל מקרה לא יוצא לנו לדבר או להיפגש, תקופה מאוד עמוסה בצד שלו, ואני מבינה שהוא עייף, ואני יודעת שכשיש זמן אז נפגשים או מוצאים כמה דקות לדבר, ואני מרגישה כפוית טובה שאני מתוסכלת, אבל אני מתוסכלת.
זה כל כך חבל לי, כי יש לי הרבה במה לשתף, והכל מלהיב וחדש ומרגש אותי ורק בא לי שהוא יהיה חלק מהתהליך ולא לספר הכל בדיעבד.