הרבה מילים ללא פואנטה |
|
הראש שלי מרגיש כמו כוורת דבורים מוזרה, לא מצליחה להתחבר לאף רגש באופן ספציפי כבר כמה ימים.
כאילו יש קצוות של תחושות ואף אחד מהם לא באמת מתחבר.
היה לי קשה להתרכז באימון והכל היה כל כך איטי, אני הייתי איטית.
מחשבות לא ספציפיות עם תחושות נעימות או לא נעימות, אבל בגדול הכל הגעיל אותי. הרגיש כאילו לגוף שלי, פיזית, אין גבולות.
זכרונות שהיו נעימים- הרתיעו אותי, וחוויות שליליות פשוט הוציאו אותי מריכוז, פה ושם צצו רגעים טובים ולפעמים היו הבזקים של חרמנות שעצבנו אותי.
כל כך לא מפוקסת.
אני תמיד מפוקסת.
ואני יודעת למה, באמת שאני יודעת למה.
זה מבעיר בי כל כך הרבה שנאה עצמית, שזה מעיק.
אני לא אוהבת לשנוא את עצמי, זו כזו טרחה לא להרגיש בנוח בתוך עצמי. הרבה יותר קל פשוט להיות בסדר.
ובכל זאת, היום אני רק שונאת.
היתרון בעיניים אדומות מבכי, זה שזה מדגיש את הירוק בעיניים שלי.
יש איזושהי נחמה להסתכל על גג הבניין ההוא מהמרפסת שלי ולדעת שתמיד יש לי דרך יציאה נוחה. |
|
|
|
|
 | אל תשנאי את עצמך ברור שזה עושה לך רע מזכירה לך כמה מדהימה את ! כמה כוחות את מעניקה פה לאחרים גם לי העיניים יותר ירוקות כשאני בוכה חחח |
|
|
 | הכי קל לשנוא ולהאשים את עצמך, אני מכיר את זה מקרוב. אבל כמו שיכלת להפסיק לשנוא אנשים אחרים שפגעו בך בדרך, את יכולה להפסיק לשנוא גם את עצמך. את נשמעת אחלה ממש, ואני גרוע במחמאות אז קחי את זה כמחמאה מכל הלב ❤ |
|
 | תודה *לב* אני כבר לא באמת שונאת את עצמי, בגלל זה זה היה מפתיע וכל כך אינטנסיבי |
|
 | אני מעריצה שלך את יודעת ? אהובה, את מודעת להמון דברים חשובים וזה לא מובן מאליו! אין לי עצה, מתמודדת ומתמוגגת מכתיבתך |
|
| אני רק אוסיף ואומר שבמקרים שאני מגלה בי דפוס אני מעלה כוונה שאני מעוניינת להיפטר ממנו בהדרגה ושאני סומכת על עצמי להיות חכמה משהו כזה |
|
| אוהבת אותך. עובדת על שינוי כל מיני דפוסים בדיוק בתקופה הזו, יודעת שיהיה טוב |
|
 | חיבוק גדול אלייך קצת מזדהה עם הכוורת דבורים והתחושה המנותקת תחבקי אותך הרבה, ותני לגל הזה לעבור. הוא יעבור ותדעי שהעיניים הירוקות שלך יפות יותר כשאת צוחקת |
|
| לקח לו יומיים, אבל זה בסוף עבר. תודה אהובה *לב* |
|
;){kind=link}